אם נפשך יקרה בעיניך,
או מעלה רמה רצונך,
יצרך יהי סוסך, בלום הפה
לדום וגם למשול באזניך.
שכל יהי כובע עלי ראשך,
צדק יהי אזור במתניך,
הפק לכל דורשיו רצונך
ומשול ביום כעס חרונך.
מומך חקור מאת משנאיך
ושמח בהוכיחם בפניך.
אל תהיה נדיב כמו פיך,
אל תשלחה ריקם ענניך.
אם תעשה חסד בבן אדם,
שימה במקום טוב נתוניך.
הכן כדי כל מחסוריך
ומשול כעל עבד בבטנך.
שם נפשך תווך בכל דבר
ובנה עלי יושר אדוניך.
צפה ומרחוק ראה נולד,
העיר כמו צופה ישניך.
אל תחרד לקראת זמנך,
הכן לצרות רעיונותיך.
בינה והכר מעלתך
ושקול בני אדם במאזניך.
תן לבך קבר לסודך,
יהיו כליות נאמניך.
על יצרך דעתך תנה מושל
הסר שקרים מלשונך,
אל תחבוט כזב בגרונך!
חושה ורוץ להיות יסוד עולם,
כי אז תרוממנה קרניך.
דע נפשך מה היא ובקש לה
בורא, ובין כי היא תבינך.
ימצאיך דעתך ומחשבך
יוצר בילי צורה מבינך,
ראשית בלי ראשית אלהיך,
אחרון בלי אחרית אדוניך.
בקש בכל מקום בלי מקום
ובכל זמן יוצר זמנך.
ולמד דרכיו לעשות כהם
ועמוד ושם כל זאת אמוניך.
(מתוך מגילות לבתי הספר 15, יהודה הלוי, מבחר שירי קודש, בעריכת י.ל. ברוך)
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה