שיר הלל ליין וסגולתו-ליו לינג

עשה באדון איש גדול
עיניו שמים וארץ רק בוקר
וריבוא שנים רק רגע;
שמש וירח - חלון ובריח
וקצוי ישימון - חצר ושדרה.
הולך בלא עקבות
מתגורר בלא בית
השמים לו אוהל, הארץ מחצלת
ולרוחו אין אפסר ורסן.
לופת בקבוק בנוחו
נושא כד בנועו
היין הוא ענינו האחד
ולמה לו כל השאר?!

ומעשה בנסיך נכבד וישר
ובמלומד בטל ממשרה
שרו להטיף לי מוסר
כי שמעו שמדברים בי סרה:
הם ישרו צוראון והפשילו שרוול,
על תורה עם דרך ארץ הרחיבו דיבור
עיניהם רגזו, שינהים חתכו,
סימרו עוקציהם של מותר ואסור.

אז קרב האדון את פיו אל השוקת
היין בגרונו, כוסו בין שיניו
ניער שפמותיו, פשט את רגליו
שמרי יין לו כר, והקצף מזרן
בלא מחשבה, בלא דאגה
שמחתו כמלוא הקנקן;
משתכר ברגע
מצטלל באחת
בדממה לא שומע קול רעם
באור יום לא רואה צלע הר
לא חש חום וקור שחותכים בבשר
ולא המית לב מחדדת רצון
מטה את פניו, מרכין את ראשו:
ריבוא הדברים סוערים רוגשים -
כלום אין הם כמו ירוקת וקצף על המים?
ושני האדונים הממתינים לצידו -
האם לא כמו צרעות ליד זחל של עש?

(ליו לינג חי בסין במאה ה-2 לספירה. השיר תורגם ע"י דן דאור)

מתוך השיר, שורות יפות במיוחד:

עיניהם רגזו, שיניהם חתכו,
סימרו עוקציהם של מותר ואסור.

ושני האדונים הממתינים לצידו -
האם לא כמו צרעות ליד זחל של עש?

שבחי קלות הדעת - נתן אלתרמן

דיבורינו הרם, הן יאבד עליו כלח
אם הנץ לא ינץ בו, בין פלח לפלח.
זה גרעין החיוך הנושם כמו חי.

אל תשלט נא בך עין רעה, קלות דעת,
את יהיו לעולם בך מושכות ומרדעת,
את כנפם של חיים ואחות שירתם.
הצרות שחוללת הן כאפס, רואה את,
נוכח מה שעושה, על כל שעל וצעד,
נצח כובד ראשם של הכסיל והתם.

מתוך השיר, שורות יפות במיוחד:

הצרות שחוללת (קלות הדעת) הן כאפס, רואה את,
נוכח מה שעושה, על כל שעל וצעד,
נצח כובד ראשם של הכסיל והתם.

מכחיש שואה - יעקב ברזילי

אני מבקש להתוודות:
כל אשר שוררתי בעבר
הוא פרי דמיוני החולה.
האמת היא שהשנה היפה בחיי
היתה במחנה הנופש ברגן-בלזן.
נכון שאבי נפטר, אבל הוא מת בשיבה טובה, בגיל 42,
סבי לעומתו, נעקץ על ידי דבורה
עקיצה קטלנית.
טומי רוזנברג? הוא נפל מאגרא רמא
לבירא עמיקתא, כמה חבל.
ואם פה ושם מתו עוד אי אלה,
כנראה הית הלהם סיבה טובה למות.
זאת דרכו של עולם
נולדים, קצת חיים ומתים
מי באש, מי במים,
מי בתליה ומי בגז.

יעקב ברזילי נולד בשנת 1933 והוא ניצול שואה.

בואי אמא-לאה נאור

כל האור מזמן הלך לו.

אל תלכי פתאום גם את.

בואי אמא, בואי אמא,

בואי שבי איתי מעט./

בעצים מכה הרוח,

וידייך כה חמות.

אל תלכי, ספרי לי אמא

איך באים החלומות./

אם פתאום מלאך יופיע,

אל חדרי יבוא בלאט,

בואי אמא, בואי אמא,

ותיראי אותו גם את./

לא, איני פוחד בחושך,

ואיני רועד בכלל.

בואי אמא, בואי אמא,

שבי איתי עד שאגדל./

מילים: לאה נאור לחן: יוני רכטר

הגוף, הצל, והרוח-טאו צ'יין

הגוף מדבר אל צילו

השמים והארץ לא יקרסו לעולם

הרים ונהרות לא משתנים כל עונה

לעשבים ולעצים יש תבנית קבועה

הם פורחים וקמלים עם הטל והכפור

האדם - זה המופלא והנבון ביצורים

רק הוא לבדו לא ישוב לחיות ;

זה עתה, במיקרה, יצא אל אויר העולם

פתאום הסתלק ואין לו מועד חזרה

ומי ישים לב שהאיש כבר איננו,

האם יחשבו עליו ידידם וקרובים?

רק חפצי היום יום של חייו יוותרו

להעלות בעינים דמעות אהבה וכאב,

לי אין שיטה לנסוק מעל לתמורות

ובודאי לא תקווה לשוב ולחיות

יואיל אדוני לאמץ אל ליבו את דברי

כשמציעים לך יין - אל תמהר לסרב

הצל משיב לגוף

על חיים של נצח אין מה לדבר

אמניות האלמוות רק איוולת מרה

הייתי שמח לטייל בהרי הווא וקון

אבל ההרים רחוקים ואין לשם דרך;

מהרגע שנקשרו חיי וחייך

אף פעם לא נבדלנו בצער ושמחה

מנוחה בצל עץ תפריד בינינו לרגע

בשמש - עד הסוף אשאר לצידך;

אבל גם ביחד הזה קשה להתמיד

ובוא השעה נעלם יחד בצער

כשהגוף קורס כלה גם השם

כשאני חושב על זה קודח ליבי;

העושה את הטוב משאיר אחריו אהבה

ואיך לא נעשה זאת בכל מאודינו?

יין, אומרים, יכול לפוגג דאגה,

האם לא טוב השם מן היין הטוב?

הרוח מסביר

האבנים הגדולים, אין להם פניות

וכל יצור מתווה את מסלולו מעצמו

האדם הוא אחד משלושת הגדולים

כלום לא בזכותי קיבל את מקומו ?

אתה ואני, למרות שאנחנו שונים

איש לאחיו נקשרנו מרגע הלידה

מאחר שכך נגזר, ואני שמח ביחד,

מדוע לא אומר אף אני את דברי ?!

שלושת המלכים היו אנשי מופתו

אם שבו לחיות, היכן הם כעת?

פנג דזו, שרצה לחיות לעולם,

אחרי אלף שנים גם הוא נעלם;

מוקדם או מאוחר, חכמים ושוטים,

איש לא חי מחדש, כולם מתים.

לשתות לשוכרה - אומנם דרך לשכוח

אך האם לא תחיש את בוא הזיקנה?

ולעשות את הטוב זו סיבה לשמוח,

אך מי האיש שיהלל את שמך?

אתה מזיק לחיותי מרוב מחשבה

נכון תעשה אם תפקיר עצמך לגורל

תנוע בלי רסן בלב התמורה הגדולה

לא תעצר לשמוח ולא תתפס לדאגה;

כשבא הזמן ללכת, צריך ללכת

ואין מה לשוב ולדוש בענין.

(טאו צ'יין, סין, המאה ה-4, התרגום של דן דאור)

מתבודד בינוני-באי ג'ו אי

המתבודד הגדול גר בעיר הבירה
המתבודד הקטן פורש למערה בהרים.
במערה בהרים יותר מדי קר ועצוב
בעיר הבירה יותר מדי רעש והמולה;
הכי טוב להיות מתבודד בינוני
להתבודד ולשמור על משרה ממשלתית,
כמו לצאת וגם להשאר במקום
לא טירחה גדולה ולא בטלה גמורה;
לא להעמיס על הלב ולא לעייף את הגוף
ועם זאת לא לסבול מקור ורעב,
שנה שלימה אין עסקי ציבור
חודש חודש יש משכורת קבועה.

אתה נהנה לטפס להשקיף על הנוף?
מדרום לעיר יש גבעות ליום סתו;
אתה אוהב לטייל בצל בין בריכות?
ממזרח לעיר הגנים פורחים באביב;
אתה רוצה מיד פעם לשתות לשכרה?
תוכל למצוא פה ושם מסיבות לא רעות.
בלו-יאנג יש הרבה אנשים הגונים
איתם אפשר לדבר ולשמוח בלי חשש;
אבל אם אתה רוצה לישון כל היום
כל מה שצריך זה לסגור את השער,
ואז לא יפתיעו אותך בביקורי נימוסים
לפני הדלת לא יעמדו מרכבות וסוסים.
בני אדם לא חיים אלא פעם אחת
וקשה להחזיק בשני קצות המקל,
מי שנמצא למטה סובל קור ורעב
ולמי שלמעלה - הרבה דאגות;
המתבודד הבינוני, רק הוא לבדו
יש לו מזל ויש לו שלוה,
בין כשלון להצלחה, מחסור ושפע
בין ארבעת אלה, בדיוק באמצע.

באי ג'ו-אי משורר סיני מהמאה ה-8. תורגם ע"י דן דאור.

הבלותן וסכלותן-יובנליס

כלום האדם אפוא כבר ייחל למאומה?
שמע עצתי. הרשה לאלים בעצמם להכריע
מה יהלמנו ומה הדבר שיועיל לצרכינו.

/.../ (דילוג על פני מספר שורות)

נפש בריאה בתוך גוף בריא הלואי שישאל לו,
לו יבקש לו לבב אמיץ ונטול פחד מות,
המאמין שהקט בשלל חסדיו של הטבע
הוא אריכות הימים, לבב היכול לכל סבל:
זה שלרגוז לא ידע ובמאום לא יחשוק, וכל יגע-
הרקולס ומשימותיו הקשות יעדפו וייטבו לו
מאהביו, יצועיו ומשתיו של סרדנפלוס.
את עצותי תוכל להגשים לבדך, כי רק אורח
חד ויחיד, אורח יושר ותום, יתן חיי רוגע.
אילו חכמנו, שכינה לא היתה לך, פורטונה; הן אנו,
אנו עושים אותך לאלה וקובעים בשמים.

מתוך הבית האחרון בסטירה הבלותן וסכלותן של משאלות אנוש-יובנאליס, תרגמה מרומית, רחל בירנבאום, מוסד ביאליק.

לקום מאוחר-באי ג'ו אי

אחרי שנת הבוקר נרפה ועצל
אני חוזר ומתמתח וקם מאוחר
בתנור החם מעלה מיד אש
מסתרק לאט מול הראי הקר
חולט תה ריחני במי שלג מומס
לדיסת האורז מוסיף קצת חמאה
גרגרן ובטלן, אני לועג לעצמי
מאושר בחיי - ואיש לא ידע
לייני טבע נוח, הוא איננו מרעיל
לצ'ין יש צליל רך ואין בו עצבות
לשלוש השמחות של רונג הזקן
נוספו משחקי עם בני הפעוט

(שלוש השמחות: להוולד אדם, גבר, להאריך ימים)

באי ג'ו אי, משורר סיני שנולד במאה ה-8. התרגום של דן דאור.

שירו נא למתים בטרם ימותו-י.שלו

שִירו נָא לַמֵּתִים בְּטֶרֶם יָמוּתוּ

כִּי מַה בֶּצַע בְּשִירְכֶם לָהֶם וְהֵם חֵרְשִים מִשְּמעַ וַאַטוּמִים מֵהָבִין

.

.

.

דְּעוּ: בְּתוכְכֶם מִתְהַלְּכִים כָּל מֵתֵי-הַמָּחָר.

הֲלא אִם יְדַעְתֶם כִּי רֵעֲכֶם יָמוּת מָחָר מַה לא

עֲשִיתֶם לְמַעַן הַנְעֵם אֶת יומו זֶה הָאַחֲרון? עֲשוּ נָא,

אֵפוא. וְהַנְעִימוּ אֶת חַיֵי הַמֵּתִים מָחָר כִּי הַיּום הַזֶּה -

לָהֶם הוּא!

(מתוך שירו נא למתים בטרם ימותו, יצחק שלו)

הכפוף משתמר (ספר הדאו 22)

הכפוף משתמר,
העקום מתישר,
החלול מתמלא,
הבלה מתחדש,
הממעיט משיג,
המרבה מאבד.

(מתוך פרק 22 בדרך הדאו של לאו דזה, בתרגומו של דן דאור)

אם נפשך יקרה (יהודה הלוי)

אם נפשך יקרה בעיניך,
או מעלה רמה רצונך,
יצרך יהי סוסך, בלום הפה
לדום וגם למשול באזניך.
שכל יהי כובע עלי ראשך,
צדק יהי אזור במתניך,
הפק לכל דורשיו רצונך
ומשול ביום כעס חרונך.
מומך חקור מאת משנאיך
ושמח בהוכיחם בפניך.
אל תהיה נדיב כמו פיך,
אל תשלחה ריקם ענניך.
אם תעשה חסד בבן אדם,
שימה במקום טוב נתוניך.
הכן כדי כל מחסוריך
ומשול כעל עבד בבטנך.
שם נפשך תווך בכל דבר
ובנה עלי יושר אדוניך.
צפה ומרחוק ראה נולד,
העיר כמו צופה ישניך.
אל תחרד לקראת זמנך,
הכן לצרות רעיונותיך.
בינה והכר מעלתך
ושקול בני אדם במאזניך.
תן לבך קבר לסודך,
יהיו כליות נאמניך.
על יצרך דעתך תנה מושל
הסר שקרים מלשונך,
אל תחבוט כזב בגרונך!
חושה ורוץ להיות יסוד עולם,
כי אז תרוממנה קרניך.
דע נפשך מה היא ובקש לה
בורא, ובין כי היא תבינך.
ימצאיך דעתך ומחשבך
יוצר בילי צורה מבינך,
ראשית בלי ראשית אלהיך,
אחרון בלי אחרית אדוניך.
בקש בכל מקום בלי מקום
ובכל זמן יוצר זמנך.
ולמד דרכיו לעשות כהם
ועמוד ושם כל זאת אמוניך.

(מתוך מגילות לבתי הספר 15, יהודה הלוי, מבחר שירי קודש, בעריכת י.ל. ברוך)

הטאו של המנהיגות

הטוב בשליטים, נתיניו יודעים שהוא ישנו,
נופל ממנו זה שהם אוהבים ומהללים,
נופל ממנו זה שהם פוחדים מפניו,
הגרוע מכולם הוא זה שהם בזים לו.

(מתוך פרק 17 מספר הדאו של הלאו דזה בתרגומו של דן דאור)