הרוצה לשמוח-שבט מוסר

הרוצה בעידונים ובמנוחות - יברח מהם!
הרוצה באריכות ימים - יקצרם בעינוי,
באמרו: היום הנני כאן ומחר לקבר.
הרוצה לישב בטח -יכתת רגליו מעיר לעיר לבקש מי ללמוד.
הרוצה מאכלים ערבים - פת במלח יאכל.
הרוצה במשקים מתוקים - מים במשורה ישתה.
הרוצה בשינה מתוקה - ייעור כל הלילה לחדש חידושי תורה.
הרוצה לרוץ ולראות כל מה שיש תחת השמים - ירבה בישיבה עם חברים חכמים
והם יודיעו לו בחכמתם תבנית כל הברואים.
הרוצה להיות שורר על עצמו - יברח מן השררה.
הרוצה בכבוד - יברח ממנו.
החפץ במתנות - ישנא אותן.
הרוצה בעושר - יפזר מעותיו לעניים.
הרוצה בחכמה - ילמוד מכל אדם.
הרוצה לשכב בטח - על הארץ ישכב.
הרוצה בית משכית וכותלי מבצר - ירגיל עצמו לישב באוהל כאורח נטה ללון.
הרוצה לדעת טעם כל מאכל ומשקה - ירגיל עצמו בתעניות.
המתאווה לצחות לשון - יחזיק בשתיקה, כי ברוב דברים לא יחדל פשע.
המתאווה לעצלות - לא ינוח כל היום מלגמול חסד.
הרוצה לקרב את הגאולה - ירחיקנה מדעתו, שאינה באה כי אם בהיסח הדעת.

(שבט מוסר)
ערוך בספרו של יורם טהרלב, ואהבת.

גן מאיר בתל אביב-נתן אלתרמן

אם נזכה והזמן המהיר
לא יאמר לנו פתע: הרף!
עוד נלך ידידי
בשבילי גן מאיר.
נשענים על מקלות עם ערב

נהלך בין עצים ירוקים
שדרורי תל אביב בם
תסערנה.
וזקנינו יהיו ארוכים
הוי וכל עצמותינו תאמרנה...

מעשים קטנים-אלמוג בהר

אדם פודה את נפשו במעשים קטנים
בזכרונות שהוא זוכר כשכולם
שוכחים, בפצעים שהוא סובל כשכולם
שמחים, בשתיקות שהוא שותק כשכולם
צוחקים, בחיוכים שהוא עוצר כשכולם
ממשיכים, בראיות שהוא אוסף כשכולם
משליכים, בפתחים שהוא מגלה כשכולם
מסתירים, בשכחה שהוא שוכח כשכולם
זוכרים, אדם פודה נפשו
במעשים קטנים

הלא יאמן פשוט ישנו-ישראל אלירז

הלא יאמן פשוט ישנו והוא
משתרע ממש לפני עד למרחק
שהעין הולכת אליו לגעת בו
והוא דבר מן הדברים הפשוטים

(שורות אחרונות בספר השירה)

להלן שורות מפתיחת הספר:

אתה יושב ואוכל ושותק ורואה וחושב
וזוכר. אתה נוגע בכתפו של מי שעובר
במחשבותיך. ואין מי יאמר לך, די, אתה
תקלע לכאב גדול, לאין מוצא. אתה מבקש
לדבר על מה שאפשר גם לא לדבר עליו
(בזה עוסק הספר הזה). היום כבר ברור,
כדי להיות לידנו היש צריך מלים וכדי
שנהיה לידו עלינו למחוק אותם, ואין
לקצר את הדרך בין שתי התנועות
(עליהן מדבר הספר הזה)

על חטא - יונתן רטוש

את יחידה כצל
את בוגדה כנחל
את תצעני לכל, לכל עובר ושב
את מתוקה כליל
את מפכה כנחל בשרב

שיר הלל ליין וסגולתו-ליו לינג

עשה באדון איש גדול
עיניו שמים וארץ רק בוקר
וריבוא שנים רק רגע;
שמש וירח - חלון ובריח
וקצוי ישימון - חצר ושדרה.
הולך בלא עקבות
מתגורר בלא בית
השמים לו אוהל, הארץ מחצלת
ולרוחו אין אפסר ורסן.
לופת בקבוק בנוחו
נושא כד בנועו
היין הוא ענינו האחד
ולמה לו כל השאר?!

ומעשה בנסיך נכבד וישר
ובמלומד בטל ממשרה
שרו להטיף לי מוסר
כי שמעו שמדברים בי סרה:
הם ישרו צוראון והפשילו שרוול,
על תורה עם דרך ארץ הרחיבו דיבור
עיניהם רגזו, שינהים חתכו,
סימרו עוקציהם של מותר ואסור.

אז קרב האדון את פיו אל השוקת
היין בגרונו, כוסו בין שיניו
ניער שפמותיו, פשט את רגליו
שמרי יין לו כר, והקצף מזרן
בלא מחשבה, בלא דאגה
שמחתו כמלוא הקנקן;
משתכר ברגע
מצטלל באחת
בדממה לא שומע קול רעם
באור יום לא רואה צלע הר
לא חש חום וקור שחותכים בבשר
ולא המית לב מחדדת רצון
מטה את פניו, מרכין את ראשו:
ריבוא הדברים סוערים רוגשים -
כלום אין הם כמו ירוקת וקצף על המים?
ושני האדונים הממתינים לצידו -
האם לא כמו צרעות ליד זחל של עש?

(ליו לינג חי בסין במאה ה-2 לספירה. השיר תורגם ע"י דן דאור)

מתוך השיר, שורות יפות במיוחד:

עיניהם רגזו, שיניהם חתכו,
סימרו עוקציהם של מותר ואסור.

ושני האדונים הממתינים לצידו -
האם לא כמו צרעות ליד זחל של עש?

שבחי קלות הדעת - נתן אלתרמן

דיבורינו הרם, הן יאבד עליו כלח
אם הנץ לא ינץ בו, בין פלח לפלח.
זה גרעין החיוך הנושם כמו חי.

אל תשלט נא בך עין רעה, קלות דעת,
את יהיו לעולם בך מושכות ומרדעת,
את כנפם של חיים ואחות שירתם.
הצרות שחוללת הן כאפס, רואה את,
נוכח מה שעושה, על כל שעל וצעד,
נצח כובד ראשם של הכסיל והתם.

מתוך השיר, שורות יפות במיוחד:

הצרות שחוללת (קלות הדעת) הן כאפס, רואה את,
נוכח מה שעושה, על כל שעל וצעד,
נצח כובד ראשם של הכסיל והתם.